אני מנצל הזדמנות של 600 ליקים לעמוד הפייסבוק בלי שאני מפרסם ואוסף לייקים סדרתי כדי לכתוב על נושא ממש חשוב - על התמדה בחיים וגם באימון.
המועדון שלי "קרנף ירוק" גדל באופן איטי ועקבי ואני מאושר. זה קורה רק בזכות התמדה. אין כאן טריקים או פרסום ממומן. יש רק עבודה עקבית שאני מאוד אוהב ועם כל האתגרים והוויתורים בדרך זו הבחירה שלי ואני שלם איתה. המזרן המלא מדבר בעד עצמו. הורים שממליצים וילדים שחוזרים שבוע אחר שבוע ושנה אחר שנה. עם כל המצטרפים החדשים יש גם עזיבות מידי פעם. העזיבות הללו מתקבלות אצלי בהבנה. לא לכולם מתאים החוג, לא לכולם אני מתאים וזה בסדר.
יש סוג אחד של עזיבה שאני ממש מתקשה לקבל, הן כמאמן והן כהורה וזו עזיבה לאחר אכזבה... לאחרונה ילד בן 4 ונער בן 16 וגם איש בן 30+ החליטו לעזוב את האימונים לאחר כחודש מאז הצטרפותם. ההצטרפות לאימונים הייתה בהתלהבות גדולה מאוד!!! כולל רכישת חליפה ותשלום על כל שנת האימונים. אז מה קרה?!
כל אחד מהם חווה את התיסכול האישי שלו. אחד קיבל מכה, אחד השתעמם קצת מלימודי הטכניקה ורצה יותר אקשן (מה שלא קורה בקבוצה מסודרת. אין אקשן בלי שאתה יודע מה לעשות...), אחד התעייף מידי אחרי האימון (ולא שם לב להערותיי על כמה כוח הוא משקיע ומתיש עצמו). במקרה של אדם בוגר אני יכול לשוחח איתו במהלך האימון פעם או פעמיים ולהעיר לו ולנסות לכוון אך הוא הבוגר והוא מחליט כיצד לנהוג והאם לפרוש מהאימון.
כאשר מקרה כזה מגיע מילד או נער אני תמיד משוחח עם ההורים. מסביר שלדעתי כמאמן וכהורה עזיבת האימונים עקב תסכול זה שיעור רק לחיים. מה שהילד מבין זה שכל פעם שקצת קשה לי, משעמם לי, עייף לי, אני בורח ומוותר. זה יפגוש אותו שוב בלימודים, בעבודה, בקשרים עם חברים ומשפחה וגם עם בני זוג. אני מציע להורים להגיע עם הילד שוב ושההחלטה להפסיק את ההשתתפות תיהיה לאחר התמודדות נוספת ולא מתוך בריחה. עם מתבגרים זה אפילו עוד יותר חשוב, בעיקר לאחר שההורים קנו סט של חליפה ומגינים במאות שקלים, זה המקום ללמד את המתבגר מהי אחריות על בחירה שלו. זה המקום ללמד את כוח ההתמדה כדי להגיע להישג בחיים.
התרבות של העשורים האחרונים מלאה בכוכבים מכל סוג ותחום שהפכו לסינדרלה בין רגע. זה נחמד בתור סיפור או תוכנית טלויזיה אבל אלו לא החיים. מי שמצפה להגיע לאימון או לכל מקום אחר בחיים ולחוות ריגוש עצום והצלחה בכל יום ובכל רגע מתאכזב ונישבר. הרעיון הוא ללמוד לעבור משבר ולעלות שוב למעלה, להבין שהחיים מתנהלים כך כמו גלים עולים ויורדים. אם אני מפנים זאת אוכל להתמודד עם קשיים בכל תחום בחיי.
בשבועות האחרונים עברתי סיפור דומה עם ביתי. היא לא רצתה ללכת לחוג שחיכתה להרשם אליו שנה שלמה. לא עזרו ניסיונותינו להבין את הסיבה, לא עזרו הסברים ואפילו לא מתן "הנחות" בהשתתפותה בחוג. לא ויתרנו. ניסינו לשמור על שלווה ככל הניתן ולהיות ברורים - את הולכת לחוג שחיכית לו שנה שלמה. את משתתפת בשיעור שלם. אם עוד שבועיים תחליטי שאת לא רוצה ותוכלי להסביר מדוע זה מה שיהיה. אתמול היא הלכה לחוג שלה והשתתפה ברוב השיעור ולאחריו אמרה שלא רוצה לפרוש. כן זה כמובן עוד יכול להשתנות אבל המסר והשיעור לחיים עבר וזה חשוב יותר מכל. אנחנו לא מוותרים כל כך מהר על חלומותינו והחלטותינו. אנחנו צריכים להסביר מה לא נעים לנו. לאחר ניסיון אמיתי והסבר אפשר לעשות שינוי מושכל.
ניפגש באימון. אוווווס